עונה חדשה - תסכול ישן / מאת אורי לובינסקי (יב9)

עונת הnba לשנת המשחקים 22/23 נפתחה לפני כשבועיים, וגם השנה כמו בשנתיים הקודמות עיניי הישראלים נשואות אל עבר הנציג היחיד שלנו מעבר לים, דני אבדיה שמשחק בוושינגטון.

דני, שבעונתו הראשונה נדחק לפינה בקבוצה (תרתי משמע) נפצע וסיים את העונה 30 משחקים לפני סיומה נתן עונה מאכזבת שהרגיעה לגמרי את ההייפ האדיר שהיה סביבו לפני שנכנס לליגה.

בעונה השנייה הסיפור היה קצת אחר. דני שהחלים מהפציעה והיה אחד מחמשת השחקנים בליגה כולה ששיחקו את כל 82 המשחקים בעונה וקיבל את תואר ה"איירון מן", איבד את מקומו בחמישיה הפותחת. עם זאת דני הראה קפיצת מדרגה מסוימת שבאה לידי ביטוי בעיקר לקראת סוף העונה. בתחילת העונה דני נראה בהתקפה פחות או יותר כמו בשנה שלפני וכמעט ולא לקח בה חלק, אבל בצד ההגנתי ביסס מעמדו כהשומר הטוב ביותר בקבוצה ואחד מהשומרים הטובים ביותר בליגה הטובה בעולם. לאחר פגרת האולסטאר דני חזר אחר לגמרי, דרש את הכדור, ניהל קצת התקפות ובעיקר העיז יותר. זה בא לידי ביטוי גם במספרים שקפצו במספר אספקטים של המשחק.

ואז נגמרה העונה, דני כיכב במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה שנערכה בקיץ וההתרגשות סביבו לגמרי חזרה כשהציפיות ממנו לקראת העונה השלישית היו לא פחות מעונת פריצה.

העונה התחילה ונכון ל7 המשחקים הראשונים של העונה המצב נראה קצת פחות טוב מהתחזיות בלשון המעטה. דני אמנם חזר לחמישייה הפותחת אבל כרגע מתפקד כאיש למשימות מיוחדות בהגנה והאופציה החמישית בהתקפה.

כל כך מתסכל עבור הצופים הישראלים שמחכים ערים בלילה למשחקים של דני לראות אותו עומד בפינה ורואה את שאר השחקנים בקבוצה משחקים ביניהם. נזכיר שהקיץ וושינגטון מימשה את האופציה עליו מה שבעצם הבטיח את הישארותו בקבוצה גם לעונה הבאה, חדשות טובות? לא כל כך בטוח.

בינתיים אנחנו נמשיך לצפות בדני בעיניים מלאות תקווה שסוף סוף זה יקרה ודני יראה לכולם מה שהוא באמת שווה. מה שאנחנו יודעים שהוא שווה.