סיפורים ומעשיות של ליל כל הקדושים / מאת יסמין יעקובוביץ (יב1)

פחד מערפדים

במהלך המאה ה-19, התפשטות השחפת גבתה את חייהם של משפחות שלמות בניו אינגלנד. לפני שהרופאים הצליחו להסביר כיצד מתפשטות מחלות זיהומיות, כפריים חסרי תקווה האמינו שחלק מאלה שנספו מהשחפת, עדיין מסתובבים בין החיים וטורפים את בני משפחתם החיים. אמונה זו גרמה לפעולה הקודרת של חפירת קברי מתים ושריפת איבריהם הפנימיים.

מכשפות עפות על מטאטים

המכשפה המרושעת בעלת העור הירוק שעפה על מקל המטאטא הקסום שלה היא סמל של ליל כל הקדושים וסטריאוטיפ שחוק היטב. אבל ההיסטוריה האמיתית מאחורי האופן שבו מכשפות נקשרו לחפץ ביתי יומיומי שכזה היא הכל מלבד משעממת. הדימוי המוקדם ביותר הידוע של מכשפות על מטאטאים מופיע כבר ב1451, כאשר שני איורים הופיעו בכתב היד של המשורר הצרפתי מרטין לה פרנק (מגן הנשים).

לקשר בין מכשפות ומטאטאים יתכן ויש שורשים בטקס פוריות פגני, שבו חקלאים כפריים היו מזנקים ורוקדים על מוטות, קלשונים או מטאטאים לאור הירח המלא כדי לעודד את צמיחת היבולים שלהם. "ריקוד מטאטא" זה התערבב עם תיאורים נפוצים של מכשפות שעפות בלילה בדרכן לפגישות לא חוקיות במערות מסביב למדורה.

בתים רדופים 

בתקופה שקדמה לשפל הגדול, ליל כל הקדושים הפך לתקופה שבה גברים צעירים יכלו להוציא קיטור - ולגרום למעשי קונדס. לפעמים הם הלכו רחוק מדי. בשנת 1933, הורים זעמו כאשר מאות נערים מתבגרים הפכו מכוניות, ניסרו עמודי טלפון ועסקו במעשי ונדליזם נוספים ברחבי המדינה. אנשים החלו להתייחס לחג של אותה שנה כ"ליל כל הקדושים השחור", בדומה לאופן שבו התייחסו למפולת הבורסה ארבע שנים קודם לכן כ"יום שלישי השחור".

במקום לאסור את החג, כפי שחלקם דרשו, קהילות רבות החלו לארגן פעילויות ליל כל הקדושים שכללו ביניהן "בתים רדופים" ברוחות על מנת להעסיק צעירים שובבים.

ג'ק או לנטרן (עששית עשויה מדלעת) והאגדה של 'ג'ק הקמצן'

רבים מאמינים כי מיתוס אירי על אדם המכונה "ג'ק הקמצן" הוביל למסורת של גילוף פרצופים מפחידים בדלעות. לפי האגדה, ג'ק מרמה את השטן לשלם עבור המשקה שלו ואז לוכד אותו בצורת מטבע. השטן נוקם וג'ק הקמצן בסופו של דבר מסתובב בכדור הארץ לנצח ללא מקום בגן עדן או בגיהנום. עם זאת, לג'ק יש פחם מואר, אותו הוא מניח בתוך הדלעת המגולפת, ויוצר את הג'ק-או-לנטרן המקורי.

'רוח רפאים' של אברהם לינקולן בבית הלבן

במשך שנים, נשיאים, נשים ראשונות, אורחים וחברי צוות הבית הלבן טענו שראו את אברהם לינקולן או חשו בנוכחותו. גרייס קולידג' , אשתו של קלווין קולידג' , הנשיא ה-30, הייתה האדם הראשון שדיווחה כי ראתה את רוחו של אברהם לינקולן. היא אמרה שהוא עמד בחלון של החדר הסגלגל, ידיו שלובות מאחורי גבו, משקיף אל הפוטומאק (מקום המיועד למפקד האוכלוסין), אולי עדיין ראה את שדות הקרב העקובים מדם שמעבר לו.

האגדה על סליפי הולו

סיפורו של וושינגטון אירווינג משנת 1820 על פרש חסר ראש המטיל אימה על הכפר סליפי הולו נחשב לאחד מסיפורי הרוחות הראשונים של אמריקה - ואחד המפחידים ביותר שלה. ייתכן שאירווינג שאב השראה לסיפורו כשהיה נער בטאריטאון, ניו יורק. הוא עבר לאזור בשנת 1798 כדי לברוח מהתפרצות הקדחת הצהובה בעיר ניו יורק. סיפורו של אירווינג מתרחש בכפר סליפי הולו בניו יורק. עולה חדש ורזה ומנהל בית ספר, איכובוד קריין, נרדף על ידי פרש חסר ראש. בסיפור, ארווינג שוזר יחד מיקומים ושמות משפחה אמיתיים, וקצת מההיסטוריה של מלחמת העצמאות עם דמיון ופנטזיה טהורים.