"השיר שלנו" / מאת שלי בלינסון (יב2)

מי שמכיר אותי טוב יודע כמה  אני אוהבת שירים בעלי משמעות, כאלה שכאשר מתעמקים במילים חוטפים צמרמורת של החיים. שירים הם לאו דווקא טקסט מלווה בלחן, הם לפעמים גם "סתם" טקסט בעל עומק ומשמעות.

בשנה וחצי האחרונות נחשפתי לשירה, כתיבה והלחנה של האחת והיחידה קרן פלס. יש בשיריה משהו מיוחד  שקשה לי למצוא בהרבה שירים של זמרים ויוצרים אחרים (זה לא אומר שאין עוד כאלה). 

לפני שנה (29.09.2021) יצא לקרן פלס שיר בשם "ימים אחרים". נתחיל מהרקע של השיר-

קרן פלס ידועה בתעשיית המוזיקה כאחת שלא נחה לרגע, רואים אותה על המסך כשופטת ב"כוכב הבא" ובמקביל היא עובדת מסביב לשעון (תרתי משמע). היא זמרת ויוצרת ומבלה שעות רבות באולפנים ועושה שיתופי פעולה עם אמנים רבים להם היא כותבת ומלחינה.

בסוף חודש יולי של שנת 2021 היא מצאה את עצמה מאושפזת בבית חולים בלי היכולת לזוז רגעים אחרי שסיימה הופעה ענקית. "בירידה מהבמה פורצת בבכי אקסטרים, כאילו מישהו מת או נולד. נזכרת שהראש מתפוצץ לי, כנראה לא לקחתי אותו איתי לבמה. אנשים באים להתחבק והבטן מקרקרת, האוכל נראה רחוק מדי. לוקחת עוד כדור, עוד אחד, לא ברור כמה סוגים ניסיתי - כלום לא עובד. מכירה את הגוף הזה בערך מהיום שהוא נולד. משהו רע מתבשל"  שיתפה קרן בעמוד הפייסבוק שלה מספר ימים אחרי האשפוז, בהמשך הפוסט היא מתארת את הרגעים הקשים שחוותה בפחד של ההתנדנדות בין החיים למוות.

את השיר "ימים אחרים" היא הוציאה בצל ההתמודדות הקשה עם התקופה שריתקה אותה למיטה. על אף שהשיר עצמו נכתב לפני התקופה הזו, היא בחרה שאת השיר הזה תוציא בצל הסיפור שלה ובכך לקשר אותו להתמודדות שלה עם התקופה הקשה הזו.

מילות השיר מציגות את הרצון "לדלג" מהרגעים הקשים לימים אחרים, טובים יותר. לדעתי, כל אחד יכול למצוא בשיר את עצמו ברגעים הקשים שלו ובהתמודדויות שלו.

אני התחברתי לשיר ממקום מאוד פגיע ונחשפתי אליו במהלך תקופה קשה שחוותי שבה הייתי בטוחה ששום דבר כבר לא יהיה טוב, והשיר סיפק לי מעין נחמה שאני לא לבד ועזר לי להתמודד עם התקופה.

מים אחרים/ מילים ולחן: קרן פלס

דרך הפחד
מצאנו כוחות להיות יחד שבירים
עוברים צעד צעד
מים הייאוש לימים אחרים

הנה שוב הרכבת דוהרת
ושוב אנשים נדבקים אל הקיר
אנחנו בסרט
חיים על כדור שתלוי באוויר

והלילה נשאיר את האור שיאיר לכולם
גומה של חיוך על הים
אנשים נמסים מבדידות אל עצמם
שורדים גם את סוף העולם

בוא נשלים עם האושר
בקיץ פשוט נתאהב בקוצים
כל שנה באוקטובר
ירד לך גשם אל תוך הכיסים
בוא נתאהב בקוצים

והלילה נשאיר את האור שיאיר לכולם
גומה של חיוך על הים
אנשים נמסים מבדידות אל עצמם
שורדים גם את סוף העולם

בוא ונחיה את היום
ליום שחלף אין מחיר
אנשים רצים ממקום למקום
חיים על כדור שתלויי באוויר

דרך הפחד
מצאנו כוחות להיות יחד שבירים
עוברים צעד צעד
מים היאוש לימים אחרים

ישנה רשימה ארוכה של יוצרים ואמנים שכותבים שירים בעלי משמעות עמוקה, מיוחדת ומרגשת, לכל אחד מהם מגיעה הערכה מיוחדת.

את השירים הבאים כתבה רומי משה. רומי משה היא משוררת מוכשרת מאוד! מהשירים שלה שיצא לי להיחשף אליהם קיבלתי צמרמורת והתרגשתי עד דמעות.

את רומי הכרתי דרך הטיקטוק, נתקלתי בסרטון של מישהי צעירה עם חלום להפוך להיות משוררת, באותו הסרטון שראיתי היא רדפה אחרי מירי מסיקה בפריז כדי להביא לה מחברת עם השירים שהיא כתבה, וכשנכנסתי לעמוד שלה והתחלתי לעקוב נחשפתי לכמה מהשירים שלה ולכישרון העצום שלה. מאז שהתחלתי לעקוב אחריה היא הספיקה להביא את מחברת השירים שלה לאמנים רבים כמו נינט, רן דנקר, איתי לוי, נרקיס ועוד רבים. אתם בטח שואלים "אבל מה עם מירי מסיקה?" אז אני יכולה לספר לכם בגאווה שלא רק שהיא הביאה למירי את מחברת השירים שלה למירי מסיקה, היא עשתה את זה פעמיים עם שתי מחברות שונות. כן, כן, קראתם נכון היא פגשה את מירי מסיקה פעמיים!

אז למה רומי היא השראה בשבילי? אני אענה בפשטות: היא לא רק רודפת אחרי אומנים ונותנת להם מחברות שירים, היא רודפת אחרי החלום שלה ומגשימה אותו!

החיבור שלי לרומי נוצר דרך השירים שלה שנגעו לי בלב ודרך הפתיחות שלה לעוקבים שלה, ולדעתי אין דבר יותר חשוב משירים של אמן שמגיעים ממקום אמיתי וכן. אני מעריכה אותה על הדרך שלה והחשיפה שלה לעוקבים. חשיפת שירים לעולם זהו צעד מפחיד ומרתיע, וגם אני ככותבת שירה מתקשה לחשוף את השירים שלי לציבור מתוך הפחד לחשוף את הנקודות הרגישות שלי לעולם.

לפני מספר שבועות התחברתי לשידור חי שרומי עשתה בטיקטוק ובו היא הקראיה שירים שלה, אני אשקר אם אגיד שלא התרגשתי. בחרתי שני שירים שלה לחשוף אותם כאן.

השיר "גוועת" נושא עימו משמעות עמוקה על דימוי גוף והשלמה עצמית. רומי מספרת: "במשך 19 שנים גדלתי בתור בחורה עם עודף משקל ובתקופת הקורונה השלתי בערך 20 קילו ממנו. באופן מפתיע דווקא הירידה במשקל גרמה לי לפתח מערכת יחסים פחות בריאה עם הגוף שלי ועם הנראות שלי - נהפכתי להיות מאוד מודעת לכל גרם שומן שאני עולה או יורדת, ומאוד חרדה לנראות שלי, כמעט באופן אובססיבי. מתוך המקום הזה כתבתי את השיר גוועת שמדבר על הרצון להצליח להשתחרר מהבודי אישיוז ולהגיע למקום שלם יותר עם עצמי".

כולנו בשלב מסויים בחיינו גם התחלנו להתעסק במשקל שלנו ובנראות שלנו בהשוואה לסובבים אותנו, יש כאלה שפיתחו דימוי גוף שלילי ויש כאלה שלא, אני יכולה להעיד על עצמי שעד לפני חצי שנה בערך החשבתי את עצמי כמלאה, היו לי תמיד בעיות של דימוי גוף, הרגשתי ששופטים אותי על כל ביס שלקחתי אפילו אם לא היה בחדר אף אחד. לפני חצי שנה החלטתי לשחרר, להפסיק לחשוב על המשקל, להפסיק לחשוב על המראה ולהפסיק לפחד לאכול ופתאום לא הרגשתי מאויימת להסתובב בחולצת בטן והרגשתי בנוח להסתכל במראה ולהגיד לעצמי שאני יפה.

החיבור שלי לשיר מגיע מהמקום הזה, מהמקום שבו אני הפסקתי להתעסק עם המראה שלי והבנתי שאני נראית בסדר בדיוק כמו שאני עכשיו ושהיופי שלי מגיע מבפנים ולא מבחוץ. השיר נוגע לי בנקודה רגישה מאוד בלב ואני מתפלאת כל פעם מחדש מכמה שהוא מדויק.

גוועת/ רומי משה

הגוף שלי גווע
לפיסות של נחמה
שאתן לו רגע נחת
שאתן לו אהבה
שאשבור את השגרה
שאותי כמעט שוברת
שאשחה מחוץ לים
כי אני כמעט נחנקת

הגוף שלי גווע
לארוחה אחת חמה
שאתעלם מהקלוריות
שאתעלם מהאשמה
שאחמיא לבבואה
שבמראה אליי נשקפת
שתהיה לי חברה
שתהיה לי למשקפת

הגוף שלי גווע
שאחיה בו נשמה
ואני חושבת שעכשיו
אני כבר מבינה:
שיופי אמיתי
הוא מבפנים לא מבחוץ
שהאופי הוא מקרן
של הנפש אל החוץ

שחברויות אמיתיות
חיות מעבר לתמונות
שאהבות אימתניות
דועכות כמו להבות
שהעבר שייך לאז
אך תמיד בי יישאר
שהעתיד נראה מפחיד
אך לבסוף הוא יתבהר

הגוף שלי גווע
ואני סופסוף מוכנה
להפסיק להציגו
כמו תכשיט לראווה
כי גדלתי קצת מעבר
לאסור ולמותר
כי ניקיתי את החושך
ועכשיו בי רק האור נשאר

ועכשיו גופי שבע
עיכל את כל אשר כיבה
קול תהייה סוררת
כל רגש של בושה
פינה את האשפה
התיר קשריי מהשנאה
ומילא את החלל
הריק שבי באהבה.

כל כמה ימים עולה בי השאלה האם החלום שלי הוא באמת מה שאני רוצה? האם אני מנצלת את חיי כמו שאני רוצה? וזה מרגיש מוזר כי אני בת 17 וכל החיים עוד לפני. תופעת ה"פומו" שממנה סובל הדור שלנו מכה בחוזקה והתהייה על האם אני יכולה "למות בשקט" מעסיקה אותי רבות, ולרוב התשובה היא לא. "אם אמות עכשיו, אני לא אלך בשלום". השאלה הזאת גורמת לי לחפש בי צדדים אחרים, כאלה שאולי אני לא מכירה ובכך נקבעת לי מטרה נוספת לחיים- להספיק לעשות את הדברים שאני רוצה. איך אני אשיג אותה? פשוט אקפוץ למים ורק אחר כך אלמד לשחות (אגב, זה משפט נכון מאוד. רומי משה מרבה להשתמש בו ואני מסכימה איתה).

השיר "חרטות" עוסק בשאלות האלו. הוא עוסק בשלב הזה בחיים שבו אנחנו תוהים האם אנחנו מנצלים את הזמן שלנו בעולם כמו שהיינו רוצים, על אם יגידו לנו שיש לנו רק שעה אחת נוספת לחיות האם נרצה לשנות משהו או במילים אחרות, השיר מדבר על כך שאנחנו פשוט לא רוצים למות עם חרטות על מה שלא הספקנו.

רומי משתפת: "התחושה הכי משמעותית שליוותה אותי בגילאים 18-21 היא תחושת הפחד מלהגיע למצב שבו בעוד כמה עשורים אני מסתכלת על עצמי של העבר ומתחרטת על הבחירות שעשיתי בחיים שלי. מתחרטת שלא היה לי אומץ לרדוף אחרי החלומות שלי, מתחרטת שנתתי לדעות של אחרים עליי כוח למנוע ממני לעשות מה שאני רוצה באמת. מתחרטת שלא חייתי יותר, מתחרטת שלא אמרתי מספיק לאלו שאני אוהבת כמה שאני אוהבת אותם, ומתחרטת שלא פתחתי את עצמי מספיק בשביל לחוות אהבה. השיר מדבר על החשש הזה שיגיע יום בו אני אעזוב את העולם אכולה בחרטות ובזכותו הגעתי לתובנה שאני עומדת לנסות לעשות כל דבר שביכולתי בכדי להימנע מלהגיע למצב כזה"

חרטות/ רומי משה

אם אמות עכשיו, 

אני לא אלך בשלום. 

יש כל כך הרבה, 

שעוד לא השגתי היום. 

ונשאר לי עדיין, 

המון על מה עוד לחלום. 

אז אם אמות עכשיו, 

אני לא אלך בשלום.

אם העולם יקרוס, 

אני אקרוס איתו לתחתית. 

כי לא חוויתי עדיין, 

התאהבות טהורה אמיתית. 

כי לא שחררתי מספיק, 

אני תמיד כזאת רצינית. 

אם העולם יקרוס, 

אני אקרוס איתו לתחתית.

אם אשאר בודדה, 

אני אהפוך לפסיפס של שברים. 

כי איך אצליח לחיות,

בלי מי שאותי אוהבים? 

ואני כה אוהבת אותם, 

אבל לא נדמה לי שהם יודעים-

שאם הם יעזבו,

לא ישארו בי חיים.

יש לרומי עוד המון שירים מדהימים ונוגעים, ממליצה למי שהוא אדם של מילים לעקוב אחריה בפלטפורמות השונות כי רק טוב ייצא לכם מזה, מנסיון!